<h1>שבלי הלקט סימן צ"ו</h1>
<h2>דף לח:</h2>
ירושלמי [שבת פט"ו ה"ג] ר' חגי בשם ר' שמואל בר נחמן לא נתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ושתייה, ועל ידי שהפה הזה טרח התירו לו לעסוק בהן בדברי תורה. ר' ברכיה בשם ר' חייא בר אבא אמר לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה. מתניתא מסייעא בין לדין בין לדין. כיצד הוא עושה או יושב ואוכל או יושב ועוסק בדברי תורה. ובתנחומא מפרש לא פליגין, מה דאמר ר' ברכיה לתלמוד תורה, אילו הפועלין שהן עסוקין במלאכתן כל ימות השבת, ובשבת הן באין ומתעסקין בתלמוד תורה, ומה דאמר ר' חגיי לתענוג, אילו תלמידי חכמים שהן יגיעין בתורה כל ימות השבת, ובשבת הן מתענגין. ירושלמי אמר ר' [אבהו] כתוב (שמות כ', י') שבת ליי' אלהיך, שבות כיי', מה הוא שבת ממאמר, אף אתה שבות ממאמר. אמר ר' חנינא מדוחק התירו שאילת שלום בשבת. אמר ר' חייא בר בא ר' שמעון בן יוחי כד הוה חמי לאימיה משתעיא סגין הוה אמר לה, אימא שבתא הוא. תנחומא. ויקהל משה. בעלי הגדה היו אומרים מתחילת התורה ועד סופה אין פרשה שנאמרה בה קהילה בראשה אלא פרשה זו בלבד. ולמה כך אמר לו הקב"ה למשה רד ועשה לי קהילות גדולות על דבר שבת כדי שילמדו כל הדורות הבאים אחריך להקהיל קהילות בכל שבת להיכנס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמוד בהן תורה לרבים. ד"א. ויקהל משה. אמר להן הקב"ה לישראל אם אתם נקהלים בכל שבת ושבת לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין בתורה ובנביאים מעלה אני עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי, שכן ישעיה הנביא מפרש (ישעיה מ"ג, י"ב) ואתם עדיי נאם יי' ואני אל, אתם מעידין עלי שאני אלוה בעולם.
